עבור ילדי משפחת פינלי האנגלית בית המשחק שלהם הוא ממלכה שלמה. אביהם, שמייצר כעת בתי משחק יפהפיים נוספים עבור חדרי ילדים אחרים ברחבי העולם, סיפר לכתבתנו בבריטניה, אירית קולינס, כיצד ילדיו מנהלים את ממלכתם, על יתרונות בתי המשחק, ועל שאיפתו הכמוסה - לייצר בית משחק ישראלי למהדרין
אשר רובין ברוס וקתרינה פינלי מתכוננים לבקר את ילדיהם בביתם, הם מצטיידים במטבע זר ובדרכונים. ולא, לא משום שילדיהם בגרו ועפו רחוק מהקן. סייאנה בסך הכול בת תשע, ויטה בת שבע ורוברט בן חמש. וגם לא בגלל שהם מתגוררים רחוק מאוד מבית ההורים, כי בית הילדים נמצא בחורשה של אחוזת המשפחה בדבון שבאנגליה, מרחק של 052 מטר מבית המשפחה. ההורים מצטיידים בדרכונים מהסיבה הפשוטה שבית הילדים מהווה ממלכה נפרדת ועצמאית. שליטיה, הילדים, כינו את ממלכתם ה"טוויגרי" (מלשון "טוויג", ענף קטן באנגלית), וקבעו את חוקיה. לפי חוקי הטוויגרי, חייבים המזדמנים לממלכתם להציג דרכון שהם הנפיקו, ולהשתמש בשטרות של המטבע המקומי, אותם הם מדפיסים במחשב.
המלכה, הנסיכה והעבד
רובין וקתרינה מקפידים לציית לחוקי הטוויגרי. אחרי הכול, הם אלה שסייעו בהקמת הממלכה והיו האדריכלים האחראיים על העיצוב שלה. קתרינה היא מעצבת פנים מצליחה, ואילו רובין מנהל את החווה החקלאית הגדולה שברשותם. לפני שבע שנים הם בנו בעצמם את בית הילדים שבטוויגרי, בעקבות חיפושים ממושכים אחר בית משחק מתאים בחנויות. "סייאנה היתה אז בת שנתיים," מספר רובין, "וחיפשנו עבורה בית משחק שבו היא תרגיש בנוח. רצינו למצוא בית משחק שיצית את דמיונה, ויהיה בטיחותי, אך לא יכולנו למצוא שום דבר בטיחותי או מרגש. רוב בתי המשחק היו למעשה מחסנים שעברו הסבה לבית משחק לילדים. כשנכנסנו לאחד מהם, סיאנה אמרה "כנסיה", משום שהמבנה היה גדול כל כך ביחס לגודל שלה. כמו כן רובם היו בנויים באופן שהיה ממלא את ידיה בשבבי עץ תוך זמן קצר".
בלית ברירה, נטל רובין בעצמו מסור ופטיש, ובנה עבור סייאנה קוטג'' צנוע למראה עם גג קש, וקירות חיצוניים דקורטיביים, אשר היו חלקים למגע. ההזמנות לבתים דומים החלו זורמות, וכיום הם בעליה של חברה מצליחה, המעצבת ומייצרת בתי משחק לחדרי ילדים, "דה צ''ילדרנס קוטג'' קומפני". הבתים שהם מייצרים נפלאים למראה, ולכן גורמים קורת רוח להורים, והם מלאי דמיון דיים כדי שיעסיקו את הילדים למשך שעות ארוכות.
הילדים הפרטיים של בני הזוג מבלים בטוויגרי שעות רבות יותר ויותר ככל שהם גדלים, וסגנון המשחק שלהם בו נעשה יותר ויותר משוכלל. סיאנה היא מלכת טוויג, ויטה היא הנסיכה טוויג, ואילו רוברט, הבן היחיד וצעיר החבורה, הוא "העבד", בהא הידיעה. לרוברט, התפקיד שהוענק לו לא מפריע לו, בינתיים. כשהשלושה נמצאים בבית ההורים הם מרבים לריב, אבל בטוויגרי הם מסתדרים נפלא. "רק אתמול ילדינו ערכו מבצע מכירות", סיפר רובין בגאווה. "הם הזמינו מכרים, חברים ואת עובדי בית המלאכה והחווה, ומכרו להם ספלי תה וקוביות קרח. קוביות קרח ספורות עלו לנו עשרה מטבעות טוויגרי, ובסוף האירוע הילדים תבעו שנמיר את שטרות הטוויגרי בכסף אנגלי, שהוא סחיר מחוץ לממלכתם".
רובין מאמין שבחדרי ילדים נחוץ שטח פרטי כזה, שהוא בבעלותם הבלעדית. "בבית משחק, הילדים משתמשים בדמיון שלהם, ולכן זה הרבה יותר טוב מאשר להושיב אותם מול הווידאו או המחשב. כמו כן, החדרים שלהם בבית הם, בעצם, החדרים שלנו במובן מסוים. הרי אנחנו אלה שאומרים להם לנקות ולסדר את החדרים, ואנחנו נכנסים ויוצאים מהם כאוות נפשנו. בבית המשחק, לעומת זאת, הם יכולים לבלגן כמה שהם רוצים. לנו יש תנאי יחיד - שלא ישברו בו כלום בכוונה תחילה. להפתעתנו, הם דווקא מטפלים בו הרבה יותר יפה מאשר בחדריהם. לפני מכירת התה והקרח הם ערכו בבית המשחק ניקיון יסודי. הם הוציאו את הכול, שאבו אבק ושטפו היטב. כמו כן, ליד בית המשחק שלהם טיפחה סייאנה גינה זעירה. מדי פעם היא שואלת זרעים מאמה, קתרינה, שהיא גננית נלהבת, ולמרבה הקנאה של קתרינה, דווקא בגינה הזעירה של סייאנה הצמחים והירקות מצליחים יותר. סייאנה מקפידה להשקות אותם, והדבר היחיד שהיא מסרבת לעשות, הוא לנכש עשבים. אבל אנחנו לא מתערבים. זוהי ממלכתם הפרטית".
הדלת מגמדת את הפרטים
עכשיו, תובעים ילדיהם של בני הזוג מהוריהם בית נוסף, מקושט יותר, כמו אלה שהם מוכרים לאחרים. אחרי הכול, כיום מייצרים הוריהם בתים מסוגננים יותר מזה שברשותם, בסגנונות אדריכלות אנגלים מקובלים. מרבית הבתים הם למעשה העתק מדויק, אך מוקטן, של בתים קיימים, בסגנון ה"טיודור", בסגנון "קווין אן", ובסגנונות אחרים. הם מיוצרים וצבועים בעבודת יד, וכוללים פרטים מדהימים מהבתים המקוריים, כמו תבליטים או מסמרי ברזל קישוטיים. התוצאה אמינה כל כך, עד שהפרט היחיד המסגיר בפני המתבונן בהם מרחוק שהבתים הללו הם רק העתק מוקטן, הוא גודלה של הדלת הקדמית. היא גדולה יותר, ולכן היא מגמדת את יתר הפרטים. ורק בבית בסגנון קווין אן הותקנה הדלת הגדולה בצד הבית, ומהחזית הבית נראה כבית "של גדולים" לכל דבר.
גם בתוך הבתים כלולים כל הפרטים הדרושים כדי לשוות להם מראה של בית אמיתי. על החלונות תולים וילונות, והרהיטים מעץ אורן צבועים כולם ביד. חלקם מעוטרים בציורים של חיית המחמד האהובה על הילדים, או דמות הנערצת עליהם מסיפור או סרט. מכיוון שהכול מיוצר בעבודת יד, אומר רובין, הלקוחות שלהם יכולים להזמין את הבתים בגודל, בצבעים ועם סוג הגג שהם מעדיפים, ואת הרהיטים עם איזה ציור בו חפצים לחדרי ילדים. למעשה, הם מייצרים העתק מוקטן של כל בית קיים, ולעתים לקוחותיהם מזמינים מהם העתק של בית שהם עומדים לעזוב, כמזכרת ממנו. מכיוון שכל חלק בבתי המשחק הללו עמיד במיוחד, יש סיבה טובה להאמין שאכן הם יעברו הלאה, ברבות הזמן, לדורות הבאים, ואלה יוכלו ללמוד על התאריך בו הבית נבנה משלט הנחושת הקבוע עליו.
פיסה קטנה של אנגליה בגינה ישראלית
כיום נמצאים הבתים האלה במדינות רבות בעולם. לקוח מיפן אפילו רכש 41 בתים כאלה, בסגנונות שונים. ובכל זאת, רובין מתרגש מהמחשבה שבעקבות הכתבה ב"הבית", לקוחות מישראל דווקא יבקשו ממנו לייצר העתק מוקטן של בית, בסגנון המודרני המקובל אצלנו. הוא חולם בקול על החומרים בהם ישתמש ליצירת בית כזה. פרספקס או זכוכית בטיחותית, בלתי שבירה, לקירות זכוכית או חלונות, וצבע מעורבב בחול לגימור מושלם של הקיר החיצוני. "אני אשמח לשלוח לישראל בית בסגנון אנגלי טיפוסי", הוא אומר, "כזה שיהווה פיסה קטנה של אנגליה בגינה ישראלית. אבל החלום שלי הוא דווקא לייצר בית בסגנון חדש. אחרי הכול, זה החלק היצירתי ביותר בחדרי ילדים - מציאת פיתרונות לייצור בית בסגנון שלא עסקנו בו עד כה".
