בא מאהבה-מעצבי פנים

איתמר הררי, ישראלי יליד 1960 מוכר ומעורך בקרב מעצבי פנים באירופה והפך את מילנו למכורתו המקצועית.
מבין כתליה של סדנתו הוא מוציא יצירות מרתקות במגוון מסחרר. כמי שלמד אדריכלות והתמחה בעיצוב מוצר, מיישם הררי עקרונות אדריכליים ברבות מיצירותיו. מעצבי פנים כגון: טונלי. ואלי&ואלי, פוסקרינו, קרמנטה, לוקסיט וחברות עיצוב רבות נוספות, באיטליה בעיקר, מתהדרות ביצירות של איתמר הררי הנמנע מלמקד את כשרונו בתחום אחד. מגופי תאורה ועד ברזים, מרהיטים ועד מכשירי חשמל, מסכו"ם עד שעונים ועד בכלל. בכל אחת, כמעט, מעבודותיו המגוונות ניכר היטב הבסיס האדריכלי שלו והגישה הרצינית בה הוא מיישם עקרונות הנדסיים. בכל עבודותיו ניכרת סינטזה בין אמנות לבין עיצוב שימושי, בין צורה לבין פונקציה, טריטוריה פרטית משלו, אשר רק כשרונו משרטט את גבולותיה. הררי סיים את לימודי האדריכלות בפירנצה, אך עד מהרה מצא עצמו עוסק בעיקר בעיצוב מוצרים תחום בו מצא כר נרחב לכשרונו. הפרשנות הייחודית שלו ונקודת המבט האישית על עיצוב. הוא מקפיד על שימוש בחומרים משובחים אך תמיד קשוב ורגיש ליכולות של היצרן, בעבודותיו ניכרת היטב העובדה שהוא נמנע מלהסחף לתחומי הפנטזיה, וחושב הן על המשתמש הסופי והן על היכולת של התעשייה להתמודד עם יצירותיו. אחת הנקודות הבולטות בעבודותיו, היא הסדר והמשמעת. עין מיומנת של מעצבי פנים לא תוכל שלא לזהות בעבודותיו את ההקפדה על הפרטים הקטנים ביותר, תכונות שהן, כך יש לשער, תולדה של החינוך המקצועי והנסיון אותם רכש באירופה, אצל הררי לא תמצאו "כמעט" ו"בערך" הכל מהונדס, מוקפד ומובנה והתוצאה הסופית תמיד מקרינה איכות. אל לנו לחשוד בהררי ברצינות תהומית ובהעדר יכולת לקריצות שובבות. כמה וכמה מיצירותיו מגלות יותר מאשר ניצני הומור, אלא שאצל הררי ההומור מתוחכם המזכיר את ההומור של "החמישיה הקאמרית" יותר מאשר את ההומור של יצפאן...מעצבי פנים טוענים שניתן להוציא את האדם מישראל, אך לא ניתן להוציא את ישראל מהאדם: איתמר הררי מעצב עבור חברות בארץ, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה ואף תורם מכשרונו למניפסטים פוליטיים. הוא יצר זוג משקפיים נטולי עדשות, שאת מקומן תפסו חוטי תיל, יצירה המסמלת בעיניו את יחסיה של ישראל עם שכניה הפלסטינים. ככה שאתה ישראלי, עצם מהותך גוררת אותך להתבטא ולהיות מעורב פיזית ורגשית עם המתרחש. אחת היצירות המצליחות ביותר של הררי, היא מנורת השולחן "מיר" הניצבת על שלוש רגלי מתכת התומכות בקונוס זכוכית מעוגל: השימוש בצורות גיאומטריות בסיסיות וההמנעות מהתחכמויות מיותרות הופכים יצירה זו למופת עיצובי מעורר השראה. אין ספק שהררי בא מאהבה. אהבה המצוייה עמוק בבסיס של יצירותיו וניכרת היטב בתוצר הסופי. הררי אוהב את מה שהוא עושה ועושה את מה שהוא אוהב,

מעצבי פנים סוגדים לאחיות הררי

מקום גיסו חרירי, האחות הבכירה מבין השתיים העומדות בראש משרד ארריכלים ומעצבי פניםHariri & Hariri רכשה עבור משפחתה שתי דירות בפארק אווניו בניו יורק, בו מחירי הנדל"ן נוסקים לגבהים מסחררים. האדריכליות המוכשרות עד אין קץ, נטלו את הדירות השוכנות במגדל טיפוסי שנבנה בשנות השישים של המאה הקודמת, חיברו אותן יחדיו ויצרו שלם הגדול מסכום חלקיו. פארק אווניו בניו יורק. השדרה המפורסמת מתחילה ביוניון סקוור, ברח'''' 14, וממשיכה צפונה עד רח'''' 132, עמוק בתוך טריטוריה שמרבית מעצבי פנים אינם מתקרבים אליה. חלקה של השדרה העובר לאורך סנטרל פארק, בעיקר בחלק הידוע כ- Upper East Side הוא, אולי, הכתובת הנחשקת ביותר בעולם, ומקום מושבם של רבים מבעלי המאה בעיר. הבנין בו רכשו גיסו חרירי ובעלה את הדירות הסמוכות, הוא בנין קודר למדי, רציני וחמור סבר, וכך גם היה מצבן הפנימי של הדירות. שתי האחיות שינסו מותניהן, הותירו את המעטפת החיצונית וכמה קירות ונפטרו מכל היתר. במרכז הבית יצרו חלל מגורים גדול, קירותיו לבנים וריצוף אבן אפרפרה, המכיל את המטבח, חדר מגורים ופינות ישיבה. לכאורה, די והותר ליצירת חלל מודרני מואר ונעים. לכאורה בלבד, כיוון שהאחיות חרירי לא הסתפקו בזה ושלפו את הדובדבן שבקצפת. הדובדבן, במקרה זה קרוי "מישורים מתקפלים" ( folding planes) מבנים פיסוליים המטפסים מהרצפה ומתפתלים לאורך התקרה, צבועים בגוון ירקרק ונראים כעץ מופשט, אשר בצילו יכולה לחסות המשפחה. שני המבנים יוצרים חללים מוגדרים בתוך חלל גדול, מגדירים את אזור האוכל ואזור המגורים, מבלי לחלק את החלל . גומחות קטנות ביחידות הירקרקות, צופו בעלי זהב, כמו הגומחות בהן מצוייה מערכת התאורה. הזהב הבוהק, מעניק חמימות וידידותיות לחלל הבהיר. אותם "מישורים מתקפלים" מפרידים בין האזורים השונים בחלל, ומחברים ביניהם. מה שנשמע על פניו כסתירה בקרב מעצבי פנים רבים, אך במקרה של האחיות חרירי סתירה זו היא אמת לאמיתה, האמת המקצועית שלהן. המטבח, נמצא מאחורי דלתות הזזה גדולות המאפשרות להסתירו בעת הצורך, ולהפריד אותו, אם רוצים, מחלל המגורים. כאשר חוברו שתי הדירות, נוצרה באופן טיבעי, צורת L החביבה מאוד על האחיות. בעוד שצלע אחת הוקדשה לחלל מגורים ציבורי, בצלע השניה מוקמו האזורים הפרטיים, חדרי השינה שמוקמו כולם לאורכו של מסדרון. חדר השינה הראשי בו ממוקמת גם פינת ישיבה מכיל במרכזו מיטה זוגית מינימליסטית ברוח ה"זן", ושטיחים עם דוגמאות של עיגולים מטליים מכסים את הרצפות בכל חדרי המגורים. לחדר השינה הראשי צמוד חדר אמבטיה המחופה כולו בשיש "קאררה" אפור: רצפה, קירות, משטחים, כלים סניטריים: כולם משיש. חדר האמבטיה, למרות היותו חלל אחד, חולק לשניים שוב הצליחו האחיות לחבר והפריד בו זמנית: חלק אחד שלו וחלק אחד שלה, וכל אחד מהם מכיל את כל מה שאדם זקוק לו בחדר רחצה. גיסו חרירי, מודעת היטב למה שמצופה ממנה, בחרה לבית ריהוט הולם: ספה עם קווים מתעקלים בסגנון נוגוצ''''י, כיסאות של סארינן, שולחן קפה מסיבי של קתרין ממי, וחפצי אמנות עזי נוכחות וצבע הפזורים בטוב טעם בחלל הבהיר והופכים אותו למזמין וחמים. מתוך הבית הנפלא שעיצבו האחיות חרירי יוכל כל אדם יצירתי לשאוב השראה ולאמץ מרכיבים ההולמים את טעמו. הרעיון המבריק המגולם ב"מישורים המתקפלים" של האחיות, יכול להיות מיושם גם בדירה שגרתית בקרית אונו.

מעצבי פנים מחוץ לעולם

וויליאם סאוואיה ופאולו מורוני, מעצבי הפנים מוכרים ומוכשרים בעצמם, מגישים לנו חפצים מוכרים ושימושיים בעיצוב מלהיב, המצטיינים כולם בנוכחות בולטת. ויש גם שני בתים לקינוח. בשנת 1984, יסדו וויליאם סאוויאה ופאולו מורוני את החברה הנושאת את שמם: Sawaya & Moroni מעצבי פנים מתוך רצון לייצר פריטי עיצוב עכשוויים אשר שורשיהם היצרתיים יונקים ממגוון של מסורות וגישות עיצוביות. לא עוד סגנון בולט אחד, אלא ביטוי פלורליסטי מלבב למבחר מעצבים, חומרים, גישות וסגנונות המתאפיינים, בכל זאת, במכנה משותף אחד: לכולם יש נוכחות בולטת ואיכות פיוטית. מעצבי פנים ועיצובים מתאפיינים, לדברי סאוויאה ומורוני, בעובדה שהם משוחררים מאפנה חולפת ומטרנדים עכשווים. "קול קורא" יחודי ורענן יצא מבין כתלי החברה ופנה למעצבי הפנים קריאה בנוסח: "בואו אלינו ותוכלו לעצב את הפנטזיות הכי פרועות שלכם". מעצבי פנים רבים נענו לקריאה: מייקל גרייבס, זהה חדיד, לואיג''''י סרפיני, ז''''אן נובל, קזואו שינוארה, רון ארד, דומיניק פרו ורבים אחרים, בינהם וויליאם סאוויאה עצמו. סאוויאה נולד בביירות, בירתה של שכנתנו הצפונית, ובה גם סיים את לימודי העיצוב באקדמיה הלאומית לאומנויות. בשנת 1978 עבר לאיטליה ושם פתח סדנת עיצוב בשותפות עם פאולו מורוני, שנים ספורות אחר כך, פתחו בשניים חברה המייצרת ריהוט, גופי תאורה, מפתחים ופריטים עיצוביים קורני איכות.

מעצבי פנים

בעלי בית הם אנשים מאוד משעשעים בכל הקשור לעיצוב הבית הפרטי שלהם.

כל בעל בית חושק בבית מעוצב כמו שצריך, סוג של עיצוב שמחזיק בתוכו אמירה עיצובית של ממש.

עיצוב פנים שמייצר אווירה מעולה בתוך חללי הבית ושהמבקרים בביתנו יוסיפו לדבר עוד ועוד על העיצוב לאורך ימים.

או אז, כל אחד נהיה פתאום לכזה שיכול להחליף את עבודתם של מעצבי פנים. כולנו יודעים מלאכתם של אלו ולמה שלא ניגש מיד אל המלאכה ואין שום צורך במעצבי פנים. אז הנה כל בעל בית לוקח את השאיפות העיצוביות שיש לו ועשיו ינסה האחרון להגשים אותם בתוך חללי הבית שלו ובכך לכפות את חוסר הידע שיש לו ואת כל חוסר המקצועיות שלו , ולכפות את העיצוב שהפנטסטי לדעתו שעשה בסביבת הבית שלו ללא עזרתם של מעצבי פנים מיותרים. כטענתו.

אז באמת לפעמים אנחנו מגלים שהחיים לידינו הם אכן ניחנו בכל מיני איכויות של מעצבי פנים והם אכן עשו חיל עם עיצוב הבית שלנו לפעמים החברה האלה ממש נרגשים נוכח גילוי היכולות החדשות והם אכן בוחרים בכל מיני מסלולים של מעצבי פנים. אבל, בואו נחזור לרגע למציאות. במקרים לא מעטים אף הם אותם בעלי בתים מעצבי פנים ליום אחד משאירים את הבית עזובה גמורה אסון קטסטרופלי של עיצוב. אוי לבושה. וכל זאת לאחר השקעה מרובה של מאמצים וזמן וכספים שהושקעו בבית. לו רק היינו נועצים במעצבי פנים כמה יכולנו לחסוך. והכי פדיחה היא שיש הרבה שינויים שאנחנו עושים, ללא עזרה מקצועית של מעצבי פנים, שאחר כך אי אפשר להשיב אותם על מקומם וכל תהליך העיצוב יוצא לנו נזק אחד גדול וחמור מאוד.

אז למה לא התקשרנו למשרד מעצבי פנים?
אולי כי כאלו אנחנו הישראלים? יושבים מול הטלויזיה צופים בתחרויות אולימפידה ושואלים את עצמנו "מה הבעיה בעצם"? נכנסים לבית שעוצב על ידי מעצבים פנים מקצועיים ומוערכים ושואלים את עצמנו, נו, מה הבעיה, גם אני יכולתי.

מעצבי פנים שלמדו שנים ארוכות, שראו אלפי ומאות אלפי סוגים שונים של עיצובים שונים שמושפעים מכל מיני אלמנטים וטומנים בחובם כל מיני תמות עיצוביות, סכמות צבעים נכונות שרק מעצבי פנים יודעים להכתיב לעיצבו הבית שלנו, הרהיטים , התאמה בין החללים השונים, שמירה על תמהיל נכון של אסטטיקה אל מול פונקציונאליות. כל אלו הם מרכיבים רבים וחשובים בעבודתם של מעצבי פנים ואי אפשר להתעלם מכך ולחשוב שאנו מסוגלים פשוט להתעורר בבוקרו של יום תמים ושיגרתי ולהפוך פתאום למעצבי פנים.

אז בואו נירגע וניזכר שאנחנו לא מעצבי פנים. בואו נזכר באמירה שקובעת שמה שעולה זול עולה ביותר ונודה שאנחנו איננו מעצבי פנים ואנחנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו ובני ביתנו ונעסיק את מעצבי פנים הטובים יותר שנוכל למצוא.

מגדלור מעצבי פנים

הבית ברחוב המגדלור כמה פסיעות מנמל יפו העתיק שוכן רחוב המגדלור, דוגמה מובהקת לשילוב מעצבי פנים בין תרבויות ומסורות בנייה. מה שהיה שכונה ערבית של דייגים, הופך בימים אלו לאזור נחשק - בעיקר בזכות הנוף הרומנטי, הבנייה המסורתית, והדירות המרווחות: אלטרנטיבה מפתה לגרים בצפיפות התל אביבית. הבית של אורנה גבעון מגלם בתוכו את כל מה שיש ליפו להציע ונחשב מאוד בקרב מעצבי פנים.

הבית של אורנה גבעון ברחוב המגדלור ביפו העתיקה, נבנה במאה ה-19 ושימש כבית ספר לילדי הכנסייה בשכונה. כיום הוא מתפקד כבית מגורים לכל דבר: בקומתו התחתונה הוא מארח את אגודת האדריכלים, ומסביבו מתפתחים חיי קהילה תוססים לצד גלריות ומרכזי תרבות.
חדר המדרגות המתעגל מוליך אותנו לתוך הרפתקה ויזואלית, ודרכו אנו עולים מעל לפני הים אל עבר עולם חדש - חזרה אל המקורות ונסיון אמיץ לשילוב בין אופיו המקורי של הבניין לבין הצרכים של דייריו החדשים.
לפני השיפוצים, מספרת גבעון, היה זה חלל מוזנח המלא בעזובה. על מנת לשמור על אופיו וצביונו של המבנה הקפידה המעצבת לשמר את חלוקת החלל המקורית (255 מ"ר), באמצעות השלמה של מבואה מחדר המדרגות - מהלך המאפשר כניסה מרווחת וניטרלית לדירה: מסדרון רחב ומרשים המוליך בטבעיות לחללים הנוספים. החלוקה המקורית התוותה חללים רבועים, אך גבעון - שהתלבטה בין שינויים צורניים לבין רצון להוסיף פונקציות מודרניות, נכנעה בסופו של דבר לתוואי הראשוני, והחליטה לשמור על המבנה באמצעות פתיחה של חללי המטבח וחדר השינה למסדרון. "הבניין הזה זה רומן מתמשך, לא משהו שנגמר". מספרת אורנה גבעון. "היה חשוב לי לשמור על האותנטיות של המבנה ומסיבה זו בחרתי לא לשנות את חלוקת החלל. התייחסתי לזה כאלה חלל מלבני אחד, והתחלתי לראות שאם אני עושה את כל הפונקציות הדרושות כמו בבית מודרני אז אני בעצם אונסת את הבניין, ולכן החלטתי לוותר".

מה שנראה היום בעניי מעצבי פנים כמבנה מודרני לכל דבר, הוא תוצר של עבודת פרך שהצריכה קילוף של כל הקירות ותוספות של תשתית מים וחשמל, על מנת להתאים את הבית למגורים ראויים. מעצבי פנים מספרים כי בעבר בנו הערבים את השכונה מתערובות של חול וצדפים, שהקנו למבנה בידוד מצוין והגנה על הקירות בפני רטיבות. גלגוליו של הבניין הביאו לתוכו גם דיירים שהיו קשובים פחות לצרכים של הבית והוסיפו חומרי אטימה אקריליים שלא הצליחו למנוע מהרטיבות לחדור לקירות. לפני מלאכת העיצוב נדרשה גבעון לקלף את הקירות ולהשתמש בתרכובות מיוחדות של חומרי בידוד ואיטום נושמים, דוגמת פרקסל ווגה, שהחזירו לדירה חלק מתכונותיו של מהבידוד המקורי. כיום, אין צורך בשימוש במזגן גם בימי הקיץ החמים. החלונות המרווחים בחזיתו מאירים את חלל הפנים ומכניסים לתוכו נוף ציורי של הנמל. צדו השני של הבית מחופה בחלונות צרים השומרים על הטמפרטורה הקרירה. גבעון הקפידה לשחזר במדויק את החלונות המקוריים, לצד שימוש בקירות גבס פנימיים, שהתאימו את החלל המרובע למשפחה בת תשע נפשות. בדירה מתבלט המטבח המרווח, העשוי משילוב חומרים: עץ מלא, פורמייקה ואלומיניום, עוד וריאציה לדיאלוג בין הישן לבין החדש המאפיין את הבית.
מהמבואה, ניתן לפנות אל חללי השינה והאירוח או להמשיך בקו ישר אל עבר חדר העבודה וחדר המגורים, הנמצאים בחלל אחד המופרד באמצעות עיצוב נכון ופונקציונלי של הריהוט. קורות העץ על תקרת החלל יוצרות אווירה חמה ומפנים אותנו אל המרפסת התחומה בקירות חיצוניים - פתרון היוצר אשליה של בית פרטי ולא של בניין מגורים.
בעברה, ייסדה גבעון את חברת הרהיטים Iron Steel, אשר שירתה אדריכלים ומעצבי פנים ועסקה ברהוט עץ מעובד וגס בשילוב מתכות. ריהוט זה מקבל בבית אספקט נוסף, כאשר הוא משמש כגשר בין הריהוט המודרני לבין פריטי רטרו נוסטלגיים היוצרים יחדיו אמירה עיצובית ברורה ומהודקת המאפשרת דו קיום מעורר קנאה בין ישן לבין חדש.